קושי בהליכה, צליעה והפרעות תנועה נוספות הינן מנת חלקם של רבים אשר פעמים רבות חוששים או שמא מתביישים להיכנס בעובי הקורה ולטפל בשורש הבעיה.
קושי בהליכה בא לידי ביטוי בשינויים בתבנית ההליכה. את תקינות תבנית ההליכה ניתן לבדוק במספר מדדים. מדד אחד מתייחס למרחב ההליכה כאשר אנו מסתכלים על רוחב בסיס ההליכה, אורך הצעד של כל רגל, תזמון ועוד.
המדד השני בו אנו עוסקים קשור למעגל ההליכה על שלביו: שלב הדריכה המרכיב כ 60% ממעגל ההליכה, ושלב ההנפה שהוא כ 40% ממעגל ההליכה. בהסתכלות על תבנית הליכה על פי מדד זה אנו נבחן את הפעילות המתרחשת בכל מפרק של הגפה התחתונה בפירוק ההליכה לתתי שלבים כגון הנחת העקב על הרצפה, גלגול כף הרגל, שלב הדחיפה ועוד. בהסתכלות על תבנית הליכה אנו מבקשים לראות סימטריה. בכל שלב כזה קיימות נורמות ידועות המעידות על תקינות.
ישנם גורמים רבים היכולים להסביר קושי בהליכה והפרעות נוספות. הפרעות הליכה יכולות להתרחש כתוצאה מבעיות אורתופדיות כגון צליעה בעקבות ניתוח בירך או בברך ובעיות נוירולוגיות כגון אירוע מוחי או פגיעת ראש כאשר לרוב קיימת אבחנה ברורה שיכולה להסביר את הסיבות לצליעה. לעיתים, נתקל בהפרעות הליכה ללא אבחנה חד משמעית. בנוסף, כל אבחנה, למרות שיכולה להיות אבחנה זהה במקרים שונים, ביטויה בתבנית ההליכה או הצליעה, יהיה שונה.
מהי צליעה?
צליעה הינה תבנית תנועה בהליכה שאינה תקינה והיא למעשה חורגת מהתנועה הנורמאלית המקובלת אצל קבוצת אנשים שהם בריאים, שאינם סובלים משום בעיה באחד או יותר מהמפרקים של הגפה התחתונה.
את סטיות ההליכה מגדירים במונחים ביומכניים, כאשר הביומכניקה היא בעצם התנועה של הגוף. באמצעות מדדי הביומכניקה אנו למדים את תנועת הגוף, באם התנועה הינה סימטרית או בעלת סטיות החורגות מהנורמה. על מנת שנוכל לטפל בבעיית צליעה, ראשית עלינו להבין מה המקור שלה. מקור הצליעה יכול לנבוע מכף הרגל, הקרסול, הברך, הירך או האגן. כמו כן, יכול להיות שילוב ביניהם. בנוסף, יש לדעת כי כל בעיה ראשונית, עשויה לגרום גם לבעיה משנית ושזוהי הדרך של הגוף לפצות על הליקויים ולהמשיך לנוע.
הסיבות לצליעה
השלב הראשון בטיפול בבעיות הליכה לאחר זיהויה,
הוא מדידת הצליעה. עשויות להיות סיבות שונות הגורמות לצליעה והן יכולות להיות קשורות הן לרקמה הרכה כגון הגיד והשריר והן לרקמה הגרמית כגון הגבלות תנועה במפרק ובעצמות. הגבלות בגפה התחתונה הנובעות מבעיה מפרקית, זאת אומרת הגבלה בטווח התנועה שאינה מאפשרת קיום תנועה יכולה להיות לדוגמא בשל קיצור שרירי-גידי או
רקמה סחוסית קרועה כגון מניסקוס בברך שעוצרת מכאנית את מפרק הברך מלהתיישר באופן מלא. סיבה נוספת להגבלה בתנועה מפרקית העשויה לגרום לסטיות בהליכה הינה עיוותים גרמיים מובנים בגפיים התחתונות כגון רגלי X או רגלי O. דפורמציות נוספות שכיחות העשויות להשפיע על התנועה התקינה במפרקים הינם כפות רגליים שטוחות בפלטפוס או סיבוב קיצוני פנימה או החוצה הנובע דווקא ממפרק הירך.
השינויים הגרמיים המתוארים לעיל יכולים להיות מולדים או נרכשים בעקבות טראומה. בנוסף, הגבלה בתנועה יכולה לנבוע גם מחולשה של שריר אשר אינו מאפשר ניידות מלאה לאורך כל טווח התנועה בניגוד לכח הכובד. בשל היותו חלש, השריר אינו מספיק חזק בכדי לאפשר ניידות לאותו מפרק, ואי לכך תבנית ההליכה מושפעת באופן מידי ונוצר קושי בהליכה. לדוגמה, שריר ארבע ראשי או שריר תאומים חלשים יכולים להיות הסבר להליכה בברכיים כפופות שאינן מתיישרות בשלב המתאים במעגל ההליכה.
מרכיב נוסף חשוב העשוי לגרום לצליעה הינו הבקרה המוטורית. זוהי השליטה המרכזית במוח על הדרך בה משיגים את התנועה. לעצם העניין, כיצד המוח נותן הוראה לשריר, למפרק, לתחושה העמוקה ולקוארדינציה בין שני צידי הגוף להוציא את התנועה לפועל. הבקרה המוטורית עשויה להיפגם כתוצאה מבעיה נוירולוגית וגם כאשר קיים מרכיב מכני אשר מגביל אותה. התוצאה לכך יכולה להיות קושי והפרעה בהליכה. אלו המרכיבים החשובים ביותר היכולים להסביר מדוע קיימות סטיות ההליכה הנפוצות.
אבחון וטיפול שמרני בקושי בהליכה ובמצבי צליעה
ניתוח הליכה הינו אמצעי מאבחן לליקויים בתבנית ההליכה. את ניתוח ההליכה מקובל וניתן לבצע קלינית באמצעות עין בלתי מזוינת בגיבוי של צילום וידאו פשוט. אך על מנת לקבל תוצאות מדויקות המאפשרות מענה אופטימאלי לליקויי ההליכה, הדרך הכי מתקדמת כיום לטפל בהליכה היא קודם כל למדוד את תבניות ההליכה באמצעות מעבדת הליכה. ניתוח הליכה הינו תחום מומחיות במסגרת הפיזיותרפיה והשיקום.
במעבדת הליכה מבצעים מדידות באמצעות מצלמות אינפרה אדום לאחר הנחת חיישנים במיקום ספציפי בגפיים התחתונות, האגן ועמוד השדרה. הבדיקה אינה פולשנית או כואבת ומתבצעת ע"י פיזיותרפיסטים המתמחים בתחום. בבדיקה מודדים את התנועה בכל המפרקים, בשלושה מישורים וכך מתקבל מדד אובייקטיבי מדויק לגבי מידת הצליעה וההגבלה. לאחר עיבוד הנתונים ופענוח התוצאות, ניתן לקבל מענה על מקור הצליעה והביטוי של ההפרעה. האבחנה אמנם כבר קיימת וידועה אך תוצאות הבדיקה יספקו מידע לגבי הסיבות לקושי בהליכה ולליקויים הקיימים. התשובות האפשריות כוללות זיהוי שריר ספציפי חלש, הגבלה של טווח תנועה במפרק ואף קיומו של
הבדל באורך רגליים ברמה המדויקת ביותר. על סמך הממצאים, ניתן לתכנן טיפול מדויק ומבוסס.
